דקדוק · שמות עצם וצירופים שמניים · 7 דקות
זה וזאת: כינויי הרמז
هٰذَا הוא זֶה עם אצבע מצביעה — שעומד בצד השני של שם העצם
"הספר הזה", "הילדה ההיא", "התלמידים האלה": מילות הצבעה הן מהדברים הראשונים שצריך בכל כיתה. בערבית יש שש כאלה לשימוש יומיומי — קרוב ורחוק, זכר, נקבה ורבים — והסדרה הקרובה בנויה על אותה מילה עתיקה בדיוק כמו זֶה העברית. הטוויסט הוא בסדר המילים: איפה שהעברית אומרת הספר הזה, הערבית אומרת "זה הספר" — תמונת ראי.
שש הצורות
| משמעות | ערבית | תעתיק לטיני | באותיות עבריות | עברית |
|---|---|---|---|---|
| זה (ז׳) | هٰذَا | hādhā | האד'א | זֶה |
| זאת (נ׳) | هٰذِهِ | hādhihi | האד'ה | זֹאת / זוֹ |
| אלה (בני אדם) | هٰؤُلَاءِ | hāʾulāʾi | האאלאא | אֵלֶּה |
| ההוא (ז׳) | ذٰلِكَ | dhālika | ד'אלכא | הַהוּא |
| ההיא (נ׳) | تِلْكَ | tilka | תלכא | הַהִיא |
| ההם (בני אדם) | أُولٰئِكَ | ulāʾika | אלאאכא | הָהֵם / הָהֵן |
הצורות הרחוקות מוסיפות סמן מרחק קטן: ذٰلِكَ הוא dhā + l + ka, ו-ka היא אותה סיומת "אתה" כמו ב-كِتَابُكَ (הספר שלך), כאילו אומרים "ההוא, שם לידך". ההתאם הולך לפי מין שם העצם: هٰذَا לשמות זכר, هٰذِهِ לשמות נקבה. כלל אחד אין לו מקבילה בעברית: רבים של דברים נחשבים נקבה יחידה. "הספרים האלה" הם هٰذِهِ الْكُتُب (hādhihi l-kutub), מילולית "זאת הספרים"; هٰؤُلَاءِ ו-أُولٰئِكَ שמורים לבני אדם.
צירוף או משפט?
שימו כינוי רמז לפני שם עצם בלי al- ותקבלו משפט שלם, בלי פועל: هٰذَا كِتَاب (hādhā kitāb), "זה ספר" — בדיוק כמו בעברית זה ספר. שימו אותו לפני שם עצם עם al- ותקבלו צירוף: هٰذَا الْكِتَاب (hādhā l-kitāb), "הספר הזה". רק שם עצם עם al- יכול לשבת בתוך הצירוף; כל דבר אחר אחרי هٰذَا יוצר משפט.
הצבעה במשפטים ובצירופים
- هٰذَا كِتَابהאד'א כתאבhādhā kitāb
זה ספר.
זה ספר زِي سِفِرze sefer
כינוי רמז + שם עצם לא מיודע = משפט, בשתי השפות.
- هٰذَا الْكِتَابהאד'א אל-כתאבhādhā l-kitāb
הספר הזה
הספר הזה هَاسِفِر هَازِيhasefer haze
כינוי רמז + שם עצם עם al- = צירוף. אותן שתי מילים כמו בעברית, בסדר הפוך.
- هٰذَا هُوَ الْكِتَابהאד'א הו אל-כתאבhādhā huwa l-kitāb
זה הספר.
זהו הספר زِهُو هَاسِفِرzehu hasefer
هُوَ הופך את הצירוף בחזרה למשפט — התפקיד ש-הוא ממלא בתוך זהו.
- تِلْكَ الْمَدِينَة جَمِيلَةתלכא אל-מדינה ג'מילהtilka l-madīna jamīla
העיר ההיא יפה.
העיר ההיא יפה هَائِير هَاهِي يَافَاha'ir hahi yafa
קודם הצירוף (העיר ההיא), ואז שם תואר בלי ה׳ הידיעה הופך אותו למשפט — כמו בעברית העיר יפה.
- هٰؤُلَاءِ طُلَّابהאאלאא טלאבhāʾulāʾi ṭullāb
אלה תלמידים.
אלה תלמידים إِلِي تَالْمِيدِيمele talmidim
בני אדם, ולכן הרבים האמיתי هٰؤُلَاءِ — המילה שמכילה את אֵלֶּה.
- هٰذِهِ الْكُتُب جَدِيدَةהאד'ה אל-כתב ג'דידהhādhihi l-kutub jadīda
הספרים האלה חדשים.
הספרים האלה חדשים هَاسْفَارِيم هَائِلِي خَادَاشِيمhasfarim ha'ele khadashim
דברים, לא בני אדם: נקבה יחידה هٰذِهِ, וגם שם התואר جَدِيدَة בנקבה יחידה.
עם שלי, שלך, שלו: כינוי הרמז זז אחורה
שם עצם עם כינוי קניין חבור כבר מיודע, אבל אין לו al-, ולכן הוא לא יכול לעמוד בתוך צירוף ה-هٰذَا. לכן هٰذِهِ مَدْرَسَتِي הוא משפט: "זה בית הספר שלי". בשביל "בית ספרי זה", כינוי הרמז זז אחרי שם העצם: مَدْرَسَتِي هٰذِهِ. העברית הרשמית עושה בדיוק אותו דבר: בית ספרי זה.
לפני או אחרי
- هٰذِهِ مَدْرَسَتِيהאד'ה מדרסתיhādhihi madrasatī
זה בית הספר שלי.
זה בית הספר שלי زِي بِيت هَاسِفِر شِلِيze beit hasefer sheli
אין al- על שם העצם, ולכן זה משפט.
- مَدْرَسَتِي هٰذِهِמדרסתי האד'הmadrasatī hādhihi
בית ספרי זה
בית ספרי זה بِيت سِفْرِي زِيbeit sifri ze
כינוי הרמז אחרי שם העצם: צירוף, בסדר שבו משתמשת העברית הרשמית.
ברחוב
| משמעות | לבנטינית | מצרית | מרוקאית |
|---|---|---|---|
| זה (ז׳) | hāda | da | hāda |
| זאת (נ׳) | hādi | di | hādi |
| אלה | hadōl | dōl | hādu |
| ההוא (ז׳) | hadāk | dukha | hādāk |
| ההיא (נ׳) | hadīk | dikha | hādīk |
| ההם | hadōlāk | dukhum | hādūk |
| הספר הזה | hal-ktāb / hāda l-ktāb | il-kitāb da | had l-ktāb |
שלושת הניבים מוותרים על הצליל dh: hādhā הופך ל-hāda. הלבנטינית גם מדביקה את ה-hā- הישנה ישר על ה׳ הידיעה, כך ש"הספר הזה" הוא לעתים קרובות hal-ktāb (בלבנון מעדיפים haydā / hayde). המצרית היא ההפתעה: ה-da, di, dōl הקצרות שלה באות אחרי שם העצם, il-kitāb da — בדיוק הסדר של הספר הזה בעברית. המרוקאית משתמשת ב-had קצרה שאינה משתנה, לפני שם העצם: had l-ktāb, had l-madrasa.