אות אחת. שני אלפביתים. שני הקוראים.

בסוף המאה ה־19 שם לב רופא העיניים הצרפתי לואי אמיל ז׳אבאל שקוראי הכתב הלטיני מזהים מילים מהחצאים העליונים של האותיות בלבד: החלקים התחתונים הם בעיקר ריפוד. טורקניץ׳ ערכה את אותו מבחן על שני הכתבים שלה וגילתה שהם חלוקים ביניהם בשאלה איזה חצי חשוב. העברית שומרת את זהותה למטה; הערבית שומרת את הנקודות, השיניים והקווים הגבוהים למעלה. חצאים הפוכים, אות אחת. נסו לכסות כל אחד מהם בעצמכם:

כל אות ערבית מעל בת הדודה העברית שגדלה לצידה (אותם זיווגים כמו במודול האלפבית). במקומות שבהם העברית איחדה שני צלילים ערביים לאות אחת, בת הדודה מופיעה פעמיים.

הקלידו כל צמד מילים, ואז הזיזו את הקפל. הקפל הוא תפר שזז לאורך המילה: לכיוון „יותר עברית” האותיות העבריות מתארכות והערבית נמוכה יותר; לכיוון „יותר ערבית” הערבית מתארכת והעברית מתכווצת. כל אות נשארת שלמה בשני הצדדים, אז חפשו את האיזון שהכי נוח לכם לקרוא. כשזה מוצא חן בעיניכם, העבירו את כל האתר למצב הזה וקראו כך את אוצר המילים, השורשים והאלפבית.

מילים קרובות הן בית הגידול הטבעי של הערברית: אותו שורש שמי בדרך כלל פירושו אותו מספר אותיות, כך שכל תא הוא אות היברידית שלמה. אלה כל המילים הקרובות — הזהות או שהשתנו — במאגר המילים שכל האותיות שלהן מוצאות בת זוג. הקישו על הפירוש כדי לקרוא את סיפור המשפחה.

ערברית (עברית + عربية: עברית מקופלת לתוך ערבית) היא גופן של מעצבת האותיות החיפאית לירון לביא טורקניץ׳. בעיר שלה כל שלט כתוב בשלוש שפות, והיא תפסה את עצמה קוראת את העברית ומדלגת על הערבית. אז היא יצרה כתב שבו אי אפשר לדלג על אף אחת מהן: כל אות היא ערבית בחצי העליון ועברית בחצי התחתון.

היא ציירה אות היברידית לכל צירוף אפשרי, 638 אותיות בסך הכול, והוציאה את הגופן ב־2012. מאז הוא הופיע על שלטי רחוב, בהרצאת TEDx, במוזיאון העיצוב בלונדון, בפסטיבל האור בירושלים, ב־SXSW ובאקספו 2020 בדובאי, וגם על הדפסים, קרמיקה ותכשיטים מהסטודיו שלה.